כשאנשים מדברים על "שכבות" ב‑blockchain, הם בעצם מדברים על חלוקת העבודה לחלקים שונים. שכבה אחת מתמקדת באבטחה הבסיסית וברישום מי מחזיק במה, בעוד שכבה אחרת מתמקדת בביצוע כמות גדולה של פעילות משתמשים במהירות ובזול. ברשתות פופולריות כמו Ethereum, ביקוש גבוה יכול לגרום לעסקאות להיות איטיות ויקרות. Layer 1 blockchains מנסות להישאר מבוזרות ובטוחות, מה שמגביל עד כמה הן יכולות להתרחב ישירות. Layer 2 נוצרו כדי לטפל ביותר עסקאות בלי לוותר על אותה אבטחה. במקום להחליף את Layer 1, רוב ה‑Layer 2 יושבות מעליה ושולחות אליה באופן קבוע נתונים או הוכחות. אפשר לחשוב עליהן כעל נתיבים נוספים שנוספו מעל כביש שכבר מאובטח. הבנה של מה כל שכבה אחראית עליו עוזרת לך לבחור איפה להחזיק ערך, איפה לסחור ואיפה לבנות אפליקציות.
על קצה המזלג: Layer 1 לעומת Layer 2 במבט מהיר
סיכום
- Layer 1 = שרשרת בסיס לאבטחה, לקונצנזוס ולסליקה סופית (לדוגמה: Bitcoin, Ethereum, Solana).
- Layer 2 = שכבת סקיילינג שמאגדת או מעבירה החוצה את הביצוע, אבל נשענת על L1 לצורך אבטחה (לדוגמה: Arbitrum, Optimism, zkSync, Base).
- עמלות ב‑Layer 1 בדרך כלל גבוהות יותר ותנודתיות יותר, במיוחד בשעות עומס.
- עמלות ב‑Layer 2 בדרך כלל נמוכות בהרבה, כי הרבה עסקאות חולקות את אותו עלות L1.
- Layer 1 מתאימה במיוחד לאחסון ערך גדול, לסליקה סופית ולפרוטוקולים ליבתיים; Layer 2 מתאימה במיוחד למסחר תכוף, גיימינג ו‑dApps בנפח גבוה.
להבין שכבות ב‑blockchain בלי ז'רגון
דמיין עיר: צינורות המים התת‑קרקעיים וקווי החשמל הם התשתית הבסיסית, בעוד שהבניינים מעל הם המקום שבו אנשים באמת גרים ועובדים. שכבת הבסיס חייבת להיות אמינה מאוד, בעוד שהשכבות העליונות יכולות להשתנות מהר יותר כדי לשרת את הצרכים של האנשים. שכבות ב‑blockchain פועלות לפי רעיון דומה.
אפשר גם לחשוב על כביש מהיר וכבישי שירות. הכביש המהיר הראשי נבנה ומתוחזק בקפידה כדי לחבר את כל האזור, אבל אי אפשר להרחיב אותו כל שבוע. אפשר להוסיף מעליו כבישי שירות וגשרים עיליים כדי לטפל בתנועה המקומית ולהפחית פקקים.
בעולם ה‑blockchain, Layer 1 היא כמו התשתית המרכזית או הכביש המהיר, ו‑Layer 2 הן כמו כבישים נוספים שנבנים מעליו. הן חולקות את אותו יעד לרישומים הסופיים, אבל מנהלות את התנועה בדרכים שונות.
- Blockchain (blockchain): מסד נתונים משותף, שניתן רק להוסיף אליו, שבו עסקאות מקובצות לבלוקים ומאובטחות באמצעות קריפטוגרפיה (cryptography).
- פרוטוקול: סט הכללים שמגדיר איך רשת blockchain פועלת, כולל איך nodes מתקשרים ומאמתים נתונים.
- קונצנזוס (consensus): התהליך שבו nodes ברשת מסכימים על המצב הנוכחי של ה‑blockchain ועל אילו בלוקים תקפים.
- סליקה (settlement): הנקודה שבה עסקה נחשבת סופית ובלתי הפיכה על גבי blockchain.
- ביצוע (execution): התהליך של הרצת לוגיקת עסקאות, כמו smart contracts, כדי לעדכן יתרות ומצב.
- זמינות נתונים (data availability): ההבטחה שנתוני העסקאות מפורסמים ונגישים כך שכל אחד יוכל לאמת את מצב השרשרת.
מהי רשת Blockchain Layer 1?
Blockchain Layer 1 היא הרשת הראשית שבה עסקאות נרשמות ישירות ומאובטחות על ידי validators או כורים. היא אחראית להשגת קונצנזוס, לאחסון ההיסטוריה המלאה ולאכיפת כללי הליבה של המערכת.
דוגמאות כוללות את Bitcoin (מתמקדת בעיקר בהעברות פשוטות ובאבטחה חזקה), Ethereum (תומכת ב‑smart contracts עשירים ובמגוון dApps), ורשתות חדשות יותר כמו Solana או Avalanche ששואפות לתפוקה גבוהה יותר. כל Layer 1 עושה פשרות בין ביזור, מהירות ועלות.
מכיוון ש‑Layer 1 חייבת להישאר ניתנת לאימות על ידי משתתפים רבים ברחבי העולם, היא לא יכולה פשוט להגדיל את גודל הבלוק או את המהירות בלי לסכן ריכוזיות. לכן קשה לבצע סקיילינג רק בשכבת הבסיס, ולכן שכבות נוספות הפכו לחשובות.
- סידור והכללת עסקאות בבלוקים בתוך היסטוריה גלובלית עקבית.
- הרצת קונצנזוס כך ש‑nodes כנים יסכימו אילו בלוקים תקפים.
- מתן סליקה סופית לעסקאות לאחר שהבלוקים מאושרים.
- אחסון ועדכון המצב הגלובלי, כמו יתרות ונתוני smart contracts.
- הנפקה וניהול הנכס המקומי (לדוגמה, ETH, BTC, SOL) המשמש לעמלות ולתמריצים.
- הבטחת זמינות נתונים כך שכל אחד יוכל לאמת את השרשרת באופן עצמאי.
- אכיפת כללי פרוטוקול בסיסיים כמו גודל בלוק, מגבלות gas ודרישות ל‑validators.
סקיילינג ישירות על Layer 1 בדרך כלל אומר בלוקים גדולים או מהירים יותר, מה שמקשה על אנשים רגילים להריץ full nodes. זה יכול להפחית ביזור (decentralization) ולהחליש את האבטחה.
כדי להימנע מכך, אקוסיסטמים רבים שומרים על Layer 1 שמרנית ומעבירים את רוב הסקיילינג לשכבות גבוהות יותר.
מהי רשת Blockchain Layer 2?
Layer 2 הוא פרוטוקול שנבנה מעל Layer 1 ומטפל בעסקאות off-chain או במנות דחוסות, ואז מפרסם מעת לעת נתונים או הוכחות קריפטוגרפיות בחזרה לשרשרת הבסיס. המטרה היא להגדיל תפוקה ולהוריד עמלות בלי ליצור מערכת אבטחה נפרדת לחלוטין.
לדוגמה, rollups ב‑Ethereum מבצעים את רוב פעילות המשתמשים על התשתית שלהם, אבל שולחים באופן קבוע נתוני עסקאות מאוגדים או הוכחות תקפות ל‑Ethereum. אם משהו משתבש ב‑Layer 2, משתמשים יכולים בסופו של דבר להסתמך על החוזים ב‑Layer 1 כדי לצאת או לערער על התנהגות לא תקינה.
התלות הזו ב‑Layer 1 היא מה שמבדיל Layer 2 אמיתית מ‑sidechain עצמאית. Layer 2 "אמיתית" שואפת לרשת את האבטחה והסליקה (settlement) של שרשרת הבסיס שלה, תוך שהיא מציעה חוויית משתמש חלקה יותר.
- Optimistic rollups: מאגדים עסקאות off-chain ומניחים שהן תקפות, אלא אם מישהו מגיש fraud proof בתוך חלון אתגר.
- ZK-rollups: מאגדים עסקאות ומגישים ל‑Layer 1 הוכחה קריפטוגרפית תמציתית שמאמתת את התקינות.
- State channels: נועלים כספים ב‑Layer 1 ומאפשרים הרבה עדכונים מיידיים off-chain בין קבוצה קטנה, תוך סליקת התוצאה הסופית בחזרה on-chain.
- Validiums: דומים ל‑ZK-rollups אבל שומרים את רוב הנתונים off-chain, תוך הסתמכות על פתרונות חיצוניים ל‑data availability.
- Plasma-style chains: עיצובים ישנים יותר שמעבירים את רוב הפעילות off-chain ונשענים על התחייבויות תקופתיות ו‑exit games ב‑Layer 1.
Layer 2 משפרות סקיילביליות (scalability) אבל מוסיפות רכיבים נוספים כמו bridges, sequencers ו‑smart contracts ייעודיים. זה יכול להוסיף חיכוך בחוויית המשתמש (UX) כמו שלבי bridge ועיכובים במשיכות.
זה גם מוסיף סיכוני smart-contract ותפעול, ולכן חשוב לבחור L2 בוגרות ומבוססות שעברו ביקורת קוד.
איך Layer 1 ו‑Layer 2 עובדות יחד
כשאתה משתמש ב‑rollup טיפוסי של Layer 2, ה‑wallet שלך קודם חותם על עסקה בדיוק כמו ב‑Layer 1. במקום להישלח ישירות לשרשרת הבסיס, היא נשלחת ל‑sequencer או לקבוצת validators שמסדרים ומבצעים עסקאות על גבי ה‑L2.
Layer 2 מעדכנת את המצב שלה במהירות, ומעניקה לך אישורים כמעט מיידיים ועמלות נמוכות. מעת לעת, ה‑L2 מאגדת הרבה עסקאות יחד ומפרסמת נתונים דחוסים או הוכחה קריפטוגרפית לחוזה חכם ב‑Layer 1.
לאחר שהמנה הזו מתקבלת בשרשרת הבסיס, השינויים שמתחתיה מעוגנים למעשה באבטחה של Layer 1. אם מתעורר סכסוך, משתמשים או צופים יכולים להשתמש בחוזים ב‑Layer 1 כדי לערער על הונאה או לצאת, כך ששרשרת הבסיס משמשת כ‑ערכאת הערעור העליונה עבור Layer 2.
קרלוס רוצה להחליף טוקנים אבל עמלות ה‑gas ב‑Ethereum גבוהות, אז הוא מעביר (bridge) כמות קטנה של ETH ל‑rollup ב‑Layer 2. עסקת ה‑bridge ב‑Layer 1 עולה קצת יותר, אבל ברגע שהכספים שלו מגיעים ל‑L2, כל החלפה עולה רק חלק קטן מדולר ומאושרת בתוך שניות.
לאחר שבוע של מסחר, הוא מחליט להעביר את הרווחים בחזרה ל‑Layer 1 לאחסון לטווח ארוך. הוא מתחיל משיכה ב‑L2, שמפעילה תקופת המתנה בזמן שהמנה מסוכמת סופית ב‑Ethereum. המשיכה לוקחת יותר זמן ועולה יותר gas, אבל לאחר השלמתה, הכספים שלו שוב מאובטחים ישירות על שרשרת הבסיס.
מתי להשתמש ב‑Layer 1 לעומת Layer 2
לא כל פעולה על גבי blockchain צריכה את כל המשקל והעלות של Layer 1 מאחוריה. עבור הרבה משימות יומיומיות, Layer 2 מתוכננת היטב מציעה מספיק אבטחה בעלות נמוכה בהרבה. חשוב במונחים של ערך ותדירות. פעולות בעלות ערך גבוה ותדירות נמוכה יכולות להצדיק עמלות גבוהות יותר ואישור איטי יותר על שרשרת הבסיס. פעולות בעלות ערך נמוך ותדירות גבוהה נהנות מהמהירות והעלות הנמוכה של L2. על ידי התאמת הפעילויות שלך לשכבה הנכונה, תוכל לחסוך כסף ולהפחית עומס, תוך שימוש באותו אקוסיסטם בסיסי.
שימושים עיקריים
- אחסון נכסים או NFTs לטווח ארוך ובערך גבוה על Layer 1 למקסימום אבטחה וסופיות.
- מסחר DeFi פעיל, yield farming והחלפות תכופות על Layer 2 כדי למזער עמלות ו‑slippage מקפיצות gas.
- גיימינג on-chain ומיקרו‑עסקאות על Layer 2, שבהם השהיה נמוכה ועמלות זעירות הן קריטיות.
- אסטרטגיית NFT minting: לבצע mint או סליקת בעלות סופית על Layer 1, אבל להריץ drops, airdrops או פעילות NFT בתוך משחק על Layer 2.
- תשלומי שכר או תשלומים חוזרים: לאגד תשלומי משכורת או תשלומי יוצרים על Layer 2, ואז לסלק מדי פעם תנועות אוצר (treasury) על Layer 1.
- תשלומים חוצי גבולות: להשתמש ב‑Layer 2 להעברות מהירות וזולות, עם איחוד תקופתי או מהלכים הקשורים לציות רגולטורי על Layer 1.
מקרה בוחן / סיפור
נהה היא מפתחת פרילנסרית מהודו שרוצה לבנות dApp לכרטיסי NFT לאירועים מקומיים. המטרה שלה פשוטה: מעריצים צריכים להיות מסוגלים לקנות ולסרוק כרטיסים בלי לשלם יותר בעמלות gas מאשר על הכרטיס עצמו.
בהתחלה היא מתנסה ב‑Ethereum mainnet ומגלה מהר ש‑minting והעברת כרטיסים בשעות עומס יכולים לעלות כמה דולרים לעסקה. זה אולי סביר לקונצרט גדול, אבל לא למפגשי קהילה קטנים. היא חוששת שמשתמשים ינטשו את האפליקציה אם החוויה תרגיש איטית ויקרה.
אחרי שהיא לומדת על Layer 2 rollups, נהה מפריסה את החוזים שלה על L2 פופולרית של Ethereum. משתמשים מעבירים (bridge) כמות קטנה של ETH פעם אחת, ואז מבצעים mint וסוחרים בכרטיסים בסנטים בודדים עם אישור כמעט מיידי. לאירועים בעלי פרופיל גבוה, נהה מסכמת מעת לעת נתונים חשובים והכנסות בחזרה ל‑Layer 1.
המסקנה שלה היא ש‑Layer 1 ו‑Layer 2 אינן יריבות. Layer 1 נותנת לה בסיס סליקה אמין, בעוד Layer 2 מאפשרת למשתמשים שלה ליהנות מחוויה חלקה וזולה מעליו.
אבטחה וסיכון: Layer 1 לעומת Layer 2
גורמי סיכון עיקריים
Layer 2 מתוכננות לרשת את הבטחות האבטחה של ה‑Layer 1 שלהן, אבל הסיפור לא כל כך פשוט. הן נשענות על רכיבים נוספים כמו bridges, sequencers ו‑smart contracts מורכבים, שכל אחד מהם יכול להוסיף משטחי תקיפה חדשים. חוזי bridge היו מטרה נפוצה לפריצות, כאשר באגים או הגדרות שגויות הובילו להפסדים גדולים או להקפאת כספים. sequencers מרוכזים יכולים, בתיאוריה, לצנזר או לסדר מחדש עסקאות, ומערכות הוכחה עדיין חדשות ומורכבות יחסית. עבור משתמשים, יש גם סיכונים מעשיים: שליחת כספים לשרשרת הלא נכונה, חוסר הבנה של זמני משיכה, או אמון ב‑L2 חדשות מאוד עם מעט ביקורת או ניטור. התייחס לכל Layer 2 כמערכת נפרדת שיש להעריך, גם אם היא מחוברת ל‑Layer 1 חזקה כמו Ethereum.
Primary Risk Factors
Layer 1 consensus failure
אם שרשרת הבסיס מותקפת או מתפצלת (fork), גם L1 וגם כל L2 שתלויות בה עלולות להיפגע, כי הסליקה הסופית תלויה ב‑L1.
Layer 1 congestion and fee spikes
ביקוש כבד על שרשרת הבסיס יכול להפוך פעולות bridge או סיום מנות L2 לאיטיות ויקרות.
L2 smart-contract bugs
באגים בחוזי rollup או bridge יכולים לנעול, להסיט או אפילו לאבד כספי משתמשים עד לתיקון.
Bridge risk
מפתחות או לוגיקה של bridge שנפרצו יכולים לאפשר לתוקפים ליצור נכסים מזויפים או לרוקן בטוחות נעולות.
Operator or sequencer centralization
אם קבוצה קטנה שולטת בסידור העסקאות על L2, היא יכולה לצנזר או לבצע front‑run לעסקאות עד שהביזור ישתפר.
Withdrawal delays
חלק מה‑L2, במיוחד optimistic rollups, דורשות תקופות המתנה לפני שהכספים זמינים במלואם בחזרה על L1.
User UX mistakes
בחירת רשת שגויה ב‑wallet או שליחה לכתובת לא תואמת יכולה להשאיר כספים תקועים או לדרוש צעדי שחזור מורכבים.
שיטות אבטחה מומלצות
- השתמש תמיד בקישורי bridge רשמיים, למד את כללי המשיכה של כל L2, והימנע מהחזקת כל הכספים שלך על רשתות חדשות מאוד או ללא ביקורת.
השוואה ישירה: Layer 1 לעומת Layer 2
צעדים ראשונים: שימוש ב‑L2 כשאתה על L1
מעבר (bridging) מ‑Layer 1 כמו Ethereum ל‑Layer 2 פירושו נעילה או שליחה של הטוקנים שלך לחוזה חכם על שרשרת הבסיס וקבלת טוקנים שקולים על ה‑L2. אינך יוצר ערך חדש; אתה מזיז אותו בין שכבות שמקושרות על ידי bridge.
עסקת ה‑bridge הראשונית מתבצעת על Layer 1, ולכן היא יכולה להיות איטית ויקרה יותר. לאחר שהכספים מגיעים ל‑Layer 2, רוב הפעולות זולות ומהירות יותר כי הן מתבצעות במנות או off-chain.
משיכה בחזרה ל‑Layer 1 הופכת את התהליך הזה ועלולה לכלול זמני המתנה או עמלות gas גבוהות יותר, בהתאם לעיצוב ה‑L2.
- חפש ובחר Layer 2 מוכרת ואמינה שתומכת באפליקציות או בטוקנים שאתה צריך, תוך בדיקת ביקורות קוד ומוניטין קהילתי.
- מצא את קישור ה‑bridge הרשמי מתיעוד ה‑L2 או מהאתר הראשי שלה ושמור אותו במועדפים כדי להימנע מאתרי פישינג.
- הערך את עמלות ה‑gas ב‑Layer 1 ובצע bridge רק לסכום בדיקה קטן בהתחלה כדי לוודא שהכול עובד כמצופה.
- לאחר שהכספים מגיעים ל‑Layer 2, חקור dApps, ודא שבחרת את הרשת הנכונה ב‑wallet, ונסה עסקה קטנה.
- לפני שליחת סכומים גדולים, קרא את תיעוד המשיכות כדי להבין עיכובים, עמלות וכל שלב מיוחד לחזרה ל‑Layer 1.
Layer 1 לעומת Layer 2: שאלות נפוצות
לחבר את הכול: איך לחשוב על שכבות
עשוי להתאים ל‑
עשוי לא להתאים ל‑
- אנשים שלא מוכנים בכלל לנהל מספר רשתות או bridges
- משתמשים שזקוקים למשיכות מיידיות מובטחות בחזרה ל‑Layer 1 בכל רגע
- מי שנשען על L2 ניסיוניות מאוד בלי להבין את הסיכונים הנוספים
- כל מי שלא מרגיש בנוח עם שמירת נכסים עצמית ועם עקרונות אבטחת wallet בסיסיים
רשתות Layer 1 הן בסיס האבטחה והסליקה של האקוסיסטם. הן זזות לאט יותר, עולות יותר לעסקה ומשתנות לעיתים רחוקות יותר, אבל שם נרשמת האמת הסופית ומוגנת על ידי קבוצה רחבה של validators. Layer 2 הן שכבת הסקיילביליות וחוויית המשתמש (UX). הן יושבות מעל Layer 1 חזקה, מטפלות ברוב הפעילות היומיומית עם עמלות נמוכות ואישורים מהירים, ואז מעגנות את התוצאות בחזרה לשרשרת הבסיס. כשאתה מחליט איפה לבצע עסקאות או לבנות, שאל שלוש שאלות: כמה ערך יש לפעילות הזו, באיזו תדירות היא תתרחש, וכמה מורכבות אני מוכן לנהל? עבור רוב האנשים, התשובה היא שילוב: לשמור ערך חשוב וארוך טווח על Layer 1, ולהשתמש ב‑Layer 2 לפעולות יומיומיות אחרי שבודקים אותן קודם עם סכומים קטנים.